<h1>הרוקח סימנים שנ"ז, שנ"ח</h1>
<h2>דף טו.</h2>
קמח. בפרק ב' דחלה המפריש חלתו קמח אינה חלה. פי' רא"ם שאם בעודו קמח יחול שם חלה עליו אינה חלה, אבל הפריש קמח ואמר לכשתיעשה עיסה יחול שם חלה הוי חלה. ואמרי' במסכת שבת בפרק מפנין (דף קכ"ז) ובברכות בפרק שלשה שאכלו (דף מ"ז) ובפסחים בפ' כל שעה (דף ל"ה) ובביצה בפרק א' (דף י"ג) הקדימו בשיבולין פטור מתרומה גדולה לפי שהפרישו בעודו פטור, אבל אמר אני מפריש עתה לכשיתחייב מועיל כדקיימא לן בקדושין בפרק האומר (דף ס"ב) לרבי אליעזר בן יעקב יהיו תרומה על פירות זה לכשיביאו שליש ויתלשו דבריו קיימין. ירושלמי בפ"ג הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרין שניתן תחתיה לכשתיעשה כולה גופן אחד. בפרק ב' דחלה (מ"ו) חמשה רביעים קמח חייבין בחלה הן ושאורן ומורסנן חמשת רביעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין. בסיפרי שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ושל נחתום אחד ממ"ח היא חלה קטנה כעין דאורייתא. בפרק א' דשבת ה' רבעים חייבין בחלה, ובעירובין בפרק כיצד משתתפין (דף פ"ג) מפיק מראשית עריסותיכם. ושיעור העיסה מ"ג ביצים כמנין חלה וחומש ביצה. לשער עומר וכה תעשר עומר אחד תמלא כלי אחד מים ותוציא אותם המים ושים בכלי אחר וקח מ"ח ביצים ושים באותו כלי שהורקת מהם המים וקח אותם המים ששמת בכלי אחר ותשפוך באותו כלי על הביצים עד שתתמלא הכלי ומים שישארו בכלי האחר הם שיעור כ"ד ביצים והם עומר שחייבין בחלה.
